פרות ועגלים
כחצי מיליון פרות, פרים, עגלים ועגלות מתים מדי שנה בתעשיות הבקר עבור צרכנים ישראלים. כ-60% מהם נשחטים בחו"ל (בעיקר בדרום אמריקה) ומיובאים לישראל כ"בשר קפוא". השאר נשחטים בארץ – רובם על בסיס תעשיית החלב המקומית. לפחות מחציתם הם עגלים זכרים – שנחשבים כ"מיותרים" בתעשייה שבה רק מיעוט זניח מכלל הזכרים מנוצל לרבייה. נשחטות גם עגלות רבות שלא התאימו לייצור חלב, ופרות בוגרות שהחזקתן לא משתלמת כלכלית לאחר שנוצלו כל חייהן הקצרים לייצור חלב.
מספר עובדות על פרות
במשך שנים המחקרים על התנהגות הפרות התמקדו בתכונות כמו נטייה לאגרסיה, כי אלימות בין חברי העדר יכולה לגרום לפציעות המובילה לפגיעה ברווחי התעשיה. חברויות בין פרות, ועוד מאפיינים עדינים של מערכות היחסים ביניהן, פשוט לא קיבלו התיחסות בעולם המחקר.
הקשר בין אם לעגל חזק במיוחד וישנן עדויות חוזרות ונשנות של פרות הקוראות לתינוק שלהן ומחפשות אותו, לאחר שהוא נלקח ממנה, על מנת שלא יינוק את החלב שהיא הפיקה עבורו.
בדיקות פסיכולוגיות שמשמשות לאיבחון דכאון וחרדה בקרב בני אדם העידו שעגלים שהופרדו מאימם ועגלים שעברו גדיעת קרניים (גם כאשר זו נעשית תוך שימוש בחומרי הרדמה- אילחוש שמתצבע במספר מדינות שאינן ישראל) חווים מצוקה נפשית ונוטים לפרשנות שלילית יותר של המציאות.
לפרות יש חברויות משמעותיות, שבאות לידי ביטוי בהעדפה ברורה של שתי פרות להעביר זמן זו לצד זו, אכילה יחד וברביצה משותפת, ובליקוקים הדדיים של הראש והצוואר. פרות שמופרדות מהחברות שלהן מביעות סימני מצוקה נפשית.
פרות בטבע חיות כ-20 שנה, פי 4-5 ממשך הזמן של פרות המנוצלות בתעשיית החלב ויותר מפי 10 מאשר פרות בתעשיית הבשר.
פרה - כמו כל יונק ממין נקבה - מפיקה חלב רק לאחר המלטה. לכן מעברים את כל הפרות בתעשיית החלב מדי שנה, לרוב בהזרעה מלאכותית. לאחר היריון של תשעה חודשים, נלקחים העגל או העגלה מאמם מיד לאחר ההמלטה - הזכרים ישמשו בתעשיית הבשר והנקבות בתעשיית החלב.
העגלים שנולדים בארץ הם בגדר "תוצר לוואי" של תעשיית החלב המקומית. מחציתם מהעגלים הנולדים הם זכרים – שנחשבים כ"מיותרים", שהרי הם אינם מפיקים חלב, וגם עגלות הנחשבות לא מתאימות לתעשיה ופרות בוגרות יותר שנשחקו בה, וכבר אינן "מניבות", נשלחות גם הן אל תעשיית הבשר.